יום הזיכרון תשס"ד
17.4.04
אנחנו ואתם
יום הזיכרון.
יום של קירוב לבבות.
השכול חילק אותנו לשניים: אנחנו ואתם.
רק היום אנחנו ביחד.
בערב, עם תחילתו של יום העצמאות, שוב נהיה מחולקים: אני ואתם.
אני - שהכאב הוא חלק מרכזי, בלתי נפרד מהווייתי
ואתם – שמצליחים בקלות להרגיש קשת שלימה של רגשות משמחים ונעימים.
אני - שמגיעה לבית העלמין אין ספור פעמים מוקדם בבוקר לפני העבודה
ואתם - שמגיעים לכאן פעם – פעמיים בשנה.
אני - שמבינה שהעצב הפך להיות דייר של קבע בגופי
ואתם- שפוחדים לפעמים מהעצב שבי.
אני – שכבר לפני פורים מרגישה שיום הזיכרון נמצא עמוק בתוכי
ואתם – שנכנסים לאווירת העצב רק בערב עם הצפירה.
יום הזיכרון זה אתם ואני.
אתם - שחיים את חייכם במתכונת קבועה ורגילה
ואני – שכל כך מתאמצת לבנות לי שגרה נסבלת וסבירה,
אתם – שעונים בפשטות על השאלה: "מה שלומכם"?
ואני – שנעצרת לחשוב מה לענות, אם בכלל,
אתם – שאומרים בקלילות: "חג שמח"!
ואני – שמחפשת מילים שיחליפו את הברכה
אתם – שהשכחה אצלכם מתגברת עם השנים
ואני – שהזמן רק מגביר את הגעגועים
אתם – שלפנות ערב תתפוגג לכם העצבות ותתחלף בשמחה
ואני - אמשיך לשאת את העצב כל דקה ושנייה במהלך השנה.
אתם – שיכולים לראות במילים אלו כוונות שלא היו במחשבתי
ואני – שבסך הכול רציתי לשתף אתכם עד כמה קשה לי.
יום הזיכרון.
אנחנו ואתם.
כואבים. בוכים.
יום של קירוב לבבות.
השכול חילק אותנו לשניים: אנחנו ואתם.
רק היום אנחנו ביחד.
בערב, עם תחילתו של יום העצמאות, שוב נהיה מחולקים: אני ואתם.
אני - שהכאב הוא חלק מרכזי, בלתי נפרד מהווייתי
ואתם – שמצליחים בקלות להרגיש קשת שלימה של רגשות משמחים ונעימים.
אני - שמגיעה לבית העלמין אין ספור פעמים מוקדם בבוקר לפני העבודה
ואתם - שמגיעים לכאן פעם – פעמיים בשנה.
אני - שמבינה שהעצב הפך להיות דייר של קבע בגופי
ואתם- שפוחדים לפעמים מהעצב שבי.
אני – שכבר לפני פורים מרגישה שיום הזיכרון נמצא עמוק בתוכי
ואתם – שנכנסים לאווירת העצב רק בערב עם הצפירה.
יום הזיכרון זה אתם ואני.
אתם - שחיים את חייכם במתכונת קבועה ורגילה
ואני – שכל כך מתאמצת לבנות לי שגרה נסבלת וסבירה,
אתם – שעונים בפשטות על השאלה: "מה שלומכם"?
ואני – שנעצרת לחשוב מה לענות, אם בכלל,
אתם – שאומרים בקלילות: "חג שמח"!
ואני – שמחפשת מילים שיחליפו את הברכה
אתם – שהשכחה אצלכם מתגברת עם השנים
ואני – שהזמן רק מגביר את הגעגועים
אתם – שלפנות ערב תתפוגג לכם העצבות ותתחלף בשמחה
ואני - אמשיך לשאת את העצב כל דקה ושנייה במהלך השנה.
אתם – שיכולים לראות במילים אלו כוונות שלא היו במחשבתי
ואני – שבסך הכול רציתי לשתף אתכם עד כמה קשה לי.
יום הזיכרון.
אנחנו ואתם.
כואבים. בוכים.