5.5.08
חנוכת קיר הנצחה "לכל איש יש שיר"
דברים בשם המשפחות השכולות
משפחות שכולות יקרות, כבוד ראש העיר, אנשי אורט ביאליק, מכובדיי כולם,
יום הזיכרון מתדפק על הדלת.
יום של קירוב לבבות,
למי מיועד יום הזיכרון?
לנו, המשפחות השכולות?
לחברה הישראלית?
למדינה?
יום של התייחדות העם עם זכר הנופלים
אך יום הזיכרון הוא גם יום בו החברה בישראל
פתוחה לשמוע, להקשיב, לראות, להרגיש,
את הכאב שהפך להיות חלק בלתי נפרד מאיתנו, השכולים,
לאורך כל השנה.
אנו, השכולים, נעים בשני מעגלים: מעגל ה"אין" ומעגל ה"יש".
כמו תלמיד הלומד את יסודות הקריאה והחשבון
כך אנו, השכולים, לומדים עם השנים את השפעות השכול, האובדן,
לומדים באיטיות להוסיף "יש" מאיר לתוך עולמנו המלא ב"אין".
לעיתים נדמה שהשכול הוא הליכה בחשיכה אין סופית.
קשה לראות את הדרך,
מגששים,
מתבלבלים,
נופלים,
מתאמצים ומשתדלים,
מחפשים.
והגוף מכיר את לוח השנה לפני שהראש מזהה אותו.
ולתוך הימים הקשים נכנסים אורות קטנים
בצורת תשומת לב של אנשים.
מילה חמה, שיחת טלפון, שאומרת:
"אנחנו יודעים שקשה לכם, אנחנו חושבים עליכם",
התייחסות דווקא מהמעגל היותר רחוק, לא מזה הקרוב, המובן מאליו.
ועשייה שאומרת למשפחה השכולה:
"אל תדאגו, לא נשכח, לא תישארו לבד" -
כל אלה הם ניצוצות של אור שמאירים חשיכה גדולה,
כל אלה עוזרים לרפד את המכה הקשה.
צריך הרבה אור
כדי למצוא
את דרך
החיים.
המעמד כאן, חנוכת קיר ההנצחה "לכל איש יש שיר", הוא אור נוסף
המסמל להורים את החשיבות שרואה ביה"ס
בשימור זיכרון הבנים.
ועל כל אלה – תודה!
תודה למי שחשב, הגה, טרח,
תודה מיוחדת לחנה דרורי שיצרה תפנית מבורכת
בקשר בין ביה"ס למשפחות השכולות.
ואסיים בדברים של פרו' אסא כשר:
"אדם יקר שאיננו הוא תמיד גם אדם יקר שישנו.
אוהביו הולכים בדרכו, נושאים אותו כשם שהם נושאים את אהבתו,
והוא ישנו, והוא יוסיף לחיות,
בתוך ליבם
בתוך אהבתם,
בתוך דרכם".