י"ז בחשוון תש"ע - 4.11.09
רז - 8 שנים
שלום ילדי. כמה מוזר. הרי לנצח תמיד תישאר ילדי. 19 שנים, 7 חודשים ו- 12 יום. מצד שני, היום אתה בן 28 שנים 7 חודשים ו- 12 יום. חבריך עובדים, לומדים, מקימים משפחות וכן מלווים אותנו באהבה גדולה.
לפני 8 ימים עבדו עלי. בעיקר עבדה עלי, אחותך גל, שכמו קמב"צית מיומנת, סידרה לי מסיבת הפתעה מרגשת לרגל יום הולדתי ה- 60. גם אתה היית שם. כולם ראו.
אמרתי בעבר, שאף פעם לא יצליחו לעבוד עלי עם מסיבות הפתעה. אבל נזכרתי שלפני 8 שנים, כשמלאו לי 52, יצאת הביתה מהצבא, שבת שנייה ברציפות, באופן תמוה. ואמא הציעה לי בשושו: "תעשה איתם משהו, הוא יצא במיוחד בשבילך".
אז יצאנו לאכול במסעדה, שאליה אני לא מסוגל לחזור לעולם, ושם פתאום לקראת סוף הארוחה, הגישו לנו עוגה עם נרות וברכתם אותי בחום. היית בצבא, אז עשית את זה בחסכנות. שם גם היתה הפעם האחרונה, שראיתי אותך בשר ודם.
זה 8 שנים, רז, שאני שומע מלא מעט אנשים, ממקום של הזדהות: "יואב, בטח יש לך יום קשה". 'לא', אני עונה, 'זה לא נקרא יום קשה', זה יום מחזק. זה לראות ולדעת כמה זכיתי וזכינו לאהבה בעזרתך. הרגלת אותי להפתעות אבל לעיתים הן הופכות בלתי מוסברות. דוגמא? ביום ראשון השבוע שידרתי כדורסל לגלי צה"ל. הכינו אותי לזה שאלי ישראלי יברך אותי בשידור ליום הולדתי. חשבתי שהייתי מוכן. אז חשבתי. בשעה שהוא היה אמור לפנות אלי בעפולה, הוא הפתיע ואמר: 'עכשיו שיר'. 'אוף', אמרתי לעצמי, 'צדק מי שאמר שעפולה זה חור'. אבל הקול והשיר היו מוכרים לי: ברי סחרוף "היום יום הולדת". זו דוגמא לרגע קשה. גרוני נחנק למספר שניות. הרי אין סיכוי שאמרתי למישהו בגל"צ, שבשבילי רז, אתה וסחרוף, זה חיבור ניצחי, שלא מהעולם הזה, תרתי משמע. אמרו לי השבוע, שאין מקריות. אז מי מכוון את זה, אולי אתה? ככה מסדרים את אבא בשידור חי? בכל רגע, מלווים אותי שני המשפטים האחרונים בברכה שכתבת ליום הולדתי ה- 50:
"אתה יודע אבא, אצלי ראיית העתיד נמצאת בשלב די מוגבל,
אבל יש דבר אחד שאני יודע, אני רוצה להיות כמו אבא שלי כשאגדל!".
אז הנה גדלת ואולי זה היה השידורז שלך. בעצם זו דוגמא קטנה לנוכחות שלך בחיי: מצד אחד נמצא איתי כל רגע פנוי, שלי או שלך, מזכיר בכאב חותך את אובדנך ומצד שני, מזכיר לי, שבחיים, כמו בשידור חי, אני צריך להישאר מחובר ושקול.
כבר 8 שנים, אנחנו מודעים לעובדה שתגדל אבל לא תהיה כמוני. אבל אתה רז, מלווה אותי בסוג של צוואה, למצות את חצי הכוס המלאה: חיים, ילדים, נכדים, זוגיות, עבודה, חברים, חוויות ואומר לי: "אבא, ככה אני רוצה שתזכור אותי".
אבא, יז' חשוון, 4.11.09
רז - 8 שנים
שלום ילדי. כמה מוזר. הרי לנצח תמיד תישאר ילדי. 19 שנים, 7 חודשים ו- 12 יום. מצד שני, היום אתה בן 28 שנים 7 חודשים ו- 12 יום. חבריך עובדים, לומדים, מקימים משפחות וכן מלווים אותנו באהבה גדולה.
לפני 8 ימים עבדו עלי. בעיקר עבדה עלי, אחותך גל, שכמו קמב"צית מיומנת, סידרה לי מסיבת הפתעה מרגשת לרגל יום הולדתי ה- 60. גם אתה היית שם. כולם ראו.
אמרתי בעבר, שאף פעם לא יצליחו לעבוד עלי עם מסיבות הפתעה. אבל נזכרתי שלפני 8 שנים, כשמלאו לי 52, יצאת הביתה מהצבא, שבת שנייה ברציפות, באופן תמוה. ואמא הציעה לי בשושו: "תעשה איתם משהו, הוא יצא במיוחד בשבילך".
אז יצאנו לאכול במסעדה, שאליה אני לא מסוגל לחזור לעולם, ושם פתאום לקראת סוף הארוחה, הגישו לנו עוגה עם נרות וברכתם אותי בחום. היית בצבא, אז עשית את זה בחסכנות. שם גם היתה הפעם האחרונה, שראיתי אותך בשר ודם.
זה 8 שנים, רז, שאני שומע מלא מעט אנשים, ממקום של הזדהות: "יואב, בטח יש לך יום קשה". 'לא', אני עונה, 'זה לא נקרא יום קשה', זה יום מחזק. זה לראות ולדעת כמה זכיתי וזכינו לאהבה בעזרתך. הרגלת אותי להפתעות אבל לעיתים הן הופכות בלתי מוסברות. דוגמא? ביום ראשון השבוע שידרתי כדורסל לגלי צה"ל. הכינו אותי לזה שאלי ישראלי יברך אותי בשידור ליום הולדתי. חשבתי שהייתי מוכן. אז חשבתי. בשעה שהוא היה אמור לפנות אלי בעפולה, הוא הפתיע ואמר: 'עכשיו שיר'. 'אוף', אמרתי לעצמי, 'צדק מי שאמר שעפולה זה חור'. אבל הקול והשיר היו מוכרים לי: ברי סחרוף "היום יום הולדת". זו דוגמא לרגע קשה. גרוני נחנק למספר שניות. הרי אין סיכוי שאמרתי למישהו בגל"צ, שבשבילי רז, אתה וסחרוף, זה חיבור ניצחי, שלא מהעולם הזה, תרתי משמע. אמרו לי השבוע, שאין מקריות. אז מי מכוון את זה, אולי אתה? ככה מסדרים את אבא בשידור חי? בכל רגע, מלווים אותי שני המשפטים האחרונים בברכה שכתבת ליום הולדתי ה- 50:
"אתה יודע אבא, אצלי ראיית העתיד נמצאת בשלב די מוגבל,
אבל יש דבר אחד שאני יודע, אני רוצה להיות כמו אבא שלי כשאגדל!".
אז הנה גדלת ואולי זה היה השידורז שלך. בעצם זו דוגמא קטנה לנוכחות שלך בחיי: מצד אחד נמצא איתי כל רגע פנוי, שלי או שלך, מזכיר בכאב חותך את אובדנך ומצד שני, מזכיר לי, שבחיים, כמו בשידור חי, אני צריך להישאר מחובר ושקול.
כבר 8 שנים, אנחנו מודעים לעובדה שתגדל אבל לא תהיה כמוני. אבל אתה רז, מלווה אותי בסוג של צוואה, למצות את חצי הכוס המלאה: חיים, ילדים, נכדים, זוגיות, עבודה, חברים, חוויות ואומר לי: "אבא, ככה אני רוצה שתזכור אותי".
אבא, יז' חשוון, 4.11.09