קשת הצבעים שלי

אצלי השכול איננו עננה שחורה

שנוסעת איתי ממקום למקום.

השכול שלי הוא צבע מיוחד

שצובע את כל מחשבותיי,

תמונותיי, עברי,

בגוון חדש, אחר.

לי יש צבע חדש:

צבע שְכוֹל.

בְּקֶשֶת התמונות של חיי

היו צבעים רבים,

מביטה באלבום ילדותי, בגרותי -

נפילתך צבעה הכול

בצבעים אחרים,

אותות המכחול ניכרים

גם בסיפורים ישנים, עתיקים,

והאמת הקשה טופחת בפנים:

"חושבת שאת נורמלית? מנהלת את השכול שלך?

טעית! את אם שכולה, אם שכולה, אם שכולה!"

וגם אם אני חיה חיים משמעותיים, מלאים וטובים,

עמוק עמוק בפנים, אם רק אתן לזה לעלות,

אשמע שם צעקה: "מהותך היא אם שכולה".

24.9.2013