זה הילד שלי.

זה הילד שלי.
רז.
זו התמונה האחרונה שיש לי.
אין לי תמונה עדכנית שלו בבגדים אזרחיים.
אין לי תמונה שלו משחק עם האחיינים.
אין לי תמונה שלו מחבק את אור בסיום הלימודים.
אין לי תמונה שלו מהטיול הגדול,
אין.
יש לי אין-סוף אין.
יש לי חור שחור ענק.

* * * * * *

גם אין לי תמונה של בחור בן שלושים
רז שלי נשאר תמיד בן תשע-עשרה ושבעה חודשים
אפילו את הימים סופרים....
ושלוש עשרה שנים אני לומדת לנוע בין הממלכות השונות
ומגיעים הימים בהם אני מאפשרת לעצמי לשהות
בממלכת העצבות והאין.

* * * *

ביום שני 10.11.14 י"ז במרחשוון
נציין 13 שנים לנפילתו...

13 שנים!
בר מצווה.
כל שנה מחדש: הפקה.
כבר חודשיים אני עטופה רז
כל שנה מכינה את החגיגה, סליחה: האזכרה,
מי יישא דברים, איזה שיר לשים, מה יהיה סדר הדוברים,
כל שנה מתרגשת,
כל שנה חוששת:
מי יבוא?
מי יבטל?
כל שנה רוצה
שיהיו כמה דקות ארוכות
עם רז שלי
שאיננו