אתרז

22 בנוב׳ 2009

דברים בהפגנה למען שחרור גלעד שליט

16.9.09
הפגנה משותפת עם הפלשתינאים בנחל עוז

"ארץ מְרוֹרִים וְנֹחַם
ארץ נֹחַם וּמרורים
אחת לכך וכך שנים
מתחברים כל מְרוֹרֶיהָצבע טקסט
נקשרים, יוצרים
שרשרת
מאופק המזרח אל קצה המערב
כמו אלפי כנפי עורב"

צהריים טובים לנוכחים משני צידי הגבול שהגיעו להפגין,
פתחתי את דבריי בקטע מתוך שירו של אריה סיוון "קרעים".
אלו ימים אחרונים של אלול, בעוד יומיים נכנסת שנה חדשה. ושנה נוספת אנחנו מציינים במעבר הגבול, ליד המקום ממנו נלקח בשבי גלעד, והוא עדיין איננו איתנו כאן. וחוששתני שגם השנה הוא ייעדר משולחן החג של בני משפחתו, למרות התפילות, הבקשות, שנשאנו כל השנה.
ימים קשים. אירועי עצבות מעצימים את החֶסֶר. אני חושבת עליך, אביבה, אימא של גלעד. לפני פחות מחודש ציינו את יום הולדתו. אינני יכולה לדעת מה עובר עליך, אני יכולה רק לתאר. מהמקום שלי, מקום של אם שכולה, אני יודעת שרק מי שנמצא באותו מקום יכול לדעת. אבל אני יודעת מה זה לכאוב, ואני יכולה לתאר לעצמי עד כמה זה מתסכל ובלתי אפשרי לדעת שהילד שלך, זה שכאבת ברגעי לידתו ושָמַחת כשגדל והפך לנער-חיל, הילד שדאגת לו כשחלה, כשבכה כשהיה ילד קטן, הילד הזה נמצא כל כך קרוב וכל כך רחוק. עד כמה זה בלתי אפשרי עבורך לדעת שהוא בטווח נסיעה במכונית, ואת לא יודעת עליו דבר כבר למעלה משלוש שנים, ורק מתפללת ומחזיקה אצבעות ומבקשת, ולא רוצה הבטחות, רוצה רק נוכחות. נוכחות של גלעד!! כאן. איתך ועם שאר בני המשפחה.
כן, אני בהחלט כואבת, ולא פעם גם דומעת. אבל בכי, אדוני שר הביטחון, איננו התבכיינות!!!!!! ולקרוא לך להשיב את גלעד כי עבר כבר יותר מדי זמן – זו איננה התבכיינות. וגם תלמידי תיכון המבקשים ממך אישור לקוד האתי של צה"ל, ורוצים לדעת שלא תפקירו אותם אם והיה וחלילה כשיתגייסו ... גם זו איננה התבכיינות.

אני, אימא של סמ"ר רז מינץ, לוחם ומפקד מגדוד "דוכיפת" שנהרג ב – 2 בנובמבר 2001 בפעילות מבצעית ליד ראמללה, עומדת זקופה, גאה, מלאת כוח וקוראת לך, שר הביטחון של מדינת ישראל, לשחרר את גלעד שליט. הייתי בבית המשפט כשגזרו את דינו של המחבל שהרג את בני, הישרתי מבט לעיניו, ומתוך עוצמה וגאווה ובלי כל נקיפות מצפון אני אומרת לך: שחרר את המחבלים כדי להחזיר את גלעד הביתה.

כבר מריחים באוויר את ריחו של החג העומד בפתח. ואתה, גלעד, האם אתה יודע שמתחלפת עוד שנה? מה יקרה אצלך ביום שישי בערב? האם יהיה זה יום שונה מכל הימים? ומה עובר בראשך כשאתה חושב על הוריך ואחיך?
אביבה ונעם יקרים, שלוש שנים ושלושה חודשים אינכם יודעים מה קורה עם ילדכם, ואני שלוש שנים ושלושה חודשים יודעת שאפשר להחזיר אותו במשא ומתן שיצריך החזרת מחבלים עם דם על הידיים. ואני אומרת בפה מלא ובקול ברור וחזק מתוך עמדה של עוצמה: החזירו את גלעד שליט הביתה!!!!!!! החזירו לנו את האמונה שאנו חברה ערכית, וצה"ל הוא צבא ערכי שערב לשלום חייליו.
יותר ויותר בני משפחות שכולות שיקיריהם נרצחו בפעולות טרור, והמרצחים ו/או המשלחים יושבים בבתי הכלא בארץ, הצטרפו לקריאתי לשחרר את גלעד גם בתמורה לשחרור אלה שגרמו למות היקר להם מכל.
הקול בעם, המבין שכבר עבר יותר מדי זמן מאז נחטף גלעד, הולך ומתעצם, ואני תקווה שהוא מגיע לאוזני מקבלי ההחלטות.
לצערי, משתמשים בנימוקי ביטחון על מנת לכסות על שיקולי אגו. בשבועות האחרונים נהרגו במדינה ע"י טרוריסטים יהודים למעלה מעשרה אנשים, והציבור לא קם ומתקומם. בתאונות דרכים נהרגים יותר מאשר בפעולות טרור – והעם רואה ושותק.
האגו שרואה בטעות בהשלמת המו"מ על שחרור גלעד שליט כניעה, הוא זה שלא מביא את המו"מ לסיום מוצלח.

ערב חג. החגים במסורת היהודית באים ללכד את המשפחה. תרשו לי לשלוח מעל במה זו חיבוק של אכפתיות ושל אנרגיות מחזקות לבני משפחתו של אורי חן ז"ל שנרצח השבוע ולמשפחתו של אסף רמון ז"ל אשר לעד יהיה שולחן החג שלהם חסר את יקירם.

אדוני שר הביטחון, לפני יומיים היבטת בעיניה הכואבות של אם שכולה – אימו של סרן אסף רמון ז"ל. ראית את תהומות היגון. האם אתה יכול להישיר מבטך לאביבה שליט ולדבר איתה על מחיר חייו של בנה?

אדוני השר, זה הזמן להפסיק לדבר בסיסמאות ולהתחיל לדבר במעשים.