כשהייתה קטנה נסעה לתורכיה עם הוריה בשליחות מטעם סולל בונה.
תמונות מעטות היא זוכרת משם. בין השאר
התקבעה בזיכרונה תמונה שלה מטיילת ביער כשהעצים כורעים מהשלג.
לאורך השנים זכרה תמיד איך ביקשה אז
מאביה: "צלם אותי קוטפת שלג".
ואז נפלת, ותמונת השלג באלבום הפרטי שלה
התחלפה.
בכל פעם כשהתקשורת מכניסה את המדינה
להיסטריית-שלג,
היא נזכרת בתמונות שלך עטוף במעיל, מחבק
בשלג את טלי, חברתך,
בונה עם אימה בובת שלג.... ונהנה.
נזכרת איך סיפרת לה שטלי העירה אותך לפנות
בוקר, שם, בעומר, ואמרה:
"קום מהר, תראה איזה יופי, הכול לבן-
לבן".
כשהתקשורת מספרת בהתלהבות על פתיתי שלג,
היא אוספת פתיתי עצבות
מהולים בפתיתי שמחה.
13 שנים אחרי שנפלת היא יכולה לשמוח שזכית
בחייך הקצרים ליהנות גם משלג,
ומעיניה לא מפסיק לרדת הברד.