שנה ראשונה בלי רז

י"ח בחשוון תשס"ג

26.10.02

שנה ראשונה בלי רז

מה אומרים אחרי שנה בלי רז?
הרי סיפרתי עליו בלוויה, ב"שבעה" ב"שלושים"
בערב לזכרו שערכו חבריו החיילים,
מה יש לספר עליו חדש?
האם זו משמעות חסרונו?
אין כל חדש?
יש רק מלאי קבוע וסגור של תכונות ומעשים שלא מתמלא יותר
כי רז כבר לא יוכל לעשות יותר?
האם זו משמעות היותו חסר?

ואל מי אדבר? ולמה?
בטקס הדתי יש רק לאבות מקום
והיכן מקומה של אמא, שנשאה ברחמה את בנה?
שישבה ליד מיטתו לילות שלמים וליטפה ראשו בדאגה,

מה אומרת אמא אחרי שנה תמימה בלי ילד כל כך יקר?
מה אומרת אמא אחרי שנה בלי רז?

אמא שעוצמת עיניים כדי להחיות בעיניה תמונתו,
אמא שעדיין כותבת לו מכתבים....

כשאני כותבת לך רז, אתה ממש חי!!!
לכתוב לך זה לתת לך הלאה חיים!!!
משתפת אותך במה שקורה לי,
מספרת לך על הקשיים שלי,
מקטרת לך שאתה כל כך חסר.
יושבת ליד המקלדת, מקלידה באיטיות אות-אות
עוצמת לרגע עיניים, ורואה את אצבעותיך נעות על המקלדת במהירות,
וחושבת.... אך, אילו היית כאן....
ואני מתחילה לקרוא ספר, ורוצה לתת לך לקרוא, יודעת שתתלהב, תקרא במהרה,

אך אתה אינך כאן,

ויש זבל בפח, ואתה אינך כדי לגעור באור שיעשה כבר משהו בבית,
ואתה אינך כדי להגיד לי שאוותר לו, שלא אכעס עליו כל כך, כי הוא בגיל התבגרות, וקשה לו, כל כך קשה לו עם חסרונך, והוא כל כך לא מדבר על זה....

עוצמת עיניים ורואה אותך מורח את הקטשופ על הטבעול, מתלכלך וממהר ללקק את אצבעותיך הארוכות,

פותחת עיניים – ואתה שוב אינך.

עוצמת עיניים ורואה אותך מנסה לגעת בבד, לבדוק אם אפשר לקנות את הבגד,
רואה אותך מושך מהר את היד וכולך מתחלחל,

פותחת את עיניי – ואתה אינך.

לפעמים אני תוהה כמה שנים עוד תלווינה אותי תגובותיך ואשמע את קולך מעיר ומתייחס לכל מיני דברים.
כמה שנים עוויות פניך יהיו חיות וממשיות עבורי?
וכשכול חבריך יהיו מבוגרים, איך אתה תראה?? תישאר לעד עם פנים
של ילד שעוד לא בן עשרים?.
ופתאום אני מבינה כמה חתיך ויפה היית, ואני תמיד הצטרכתי שתהיו מושלמים יותר ממה שאתם...
אני צריכה לבקש ממך סליחה על הרף הגבוה שהצבתי?
לא!! אני שומעת אותך אומר: "זה בסדר, אמא, אל תדאגי"
ובינך לבינך מוסיף: "בין כה וכה עשיתי מה שרציתי".
ואני יודעת שניסית באמת לעשות את מה שרצית,
אך היה לך חשוב גם מה שאני רוצה, ולא הצלחת להתעלם ממני לחלוטין.


ואני מגיעה מפעם לפעם אליך, לבית הקברות,
מנהלת דיאלוג עם המצבה בעזרת האבנים,
עומדת לפני הקבר, עוצמת עיניים,
רואה את עצמי מחבקת אותך חזק, חזק,
ואתה שואל: "אמא, מה העניינים".
מספרת לך שלא אהיה בראש השנה לפקוד את קברך
אבל אני לוקחת את רוחך
ואת טובך....

ושוב עוצמת עיניים.... ערב יום כיפור לפני שנה, שתיים בצהריים, שומעת את הדפיקה על הדלת, רואה אותך בדלת במדים, מחבקת אותך חזק, ואתה אומר: "הצלחתי לצאת". והלב שלי מתפוצץ משמחה.
עוצמת עיניים - רואה אותך הולך עם אור ליד בית הכנסת של הצעירים, אני מתבוננת בכם, כל כך גאה.
ביקשת שאעיר אותך בתשע בערב כדי לפגוש את החבר'ה במזרקה,
ישנת כל כך חזק ולא הצלחת להתעורר.

יום כיפור השנה -
ואתה - אינך!!!

עוצמת עיניים ואוספת תמונות, תמונות,
שברי זכרונות, מתקופות חיים שונות,
כאילו לא קשורות,
מנסה להדביק בסבלנות הכל
כדי לתת לך הלאה חיים.